להיוולד מחדש

הייתי בת 29,אמא חד הורית, לשני ילדים קטנים

 ועובדת במישרה מלאה כדי לפרנס אותנו.

הייתי במערכת יחסים עם גבר כ-6 חודשים לפני שהריתי ממנו.

 

האבא של התינוק ,לא רצה שאלד אותו,

והחברים שידעו על מצבי,הסכימו עימו ורצו שאעשה הפלה.

אחד מחבריי (עורך דין),אמר שאם אחליט ללדת את התינוק,

אני אמצא כאמא לא כשירה,ואאבד חזקה על  2 ילדיי האחרים.

כיצד רצח תינוק שווה ל-איבוד חזקה על ילדיי ? ? ?

 

הייתי אצל קניקולוגית,והסידורים נעשו בבית –חולים קרוב.

תוך כדי שהובילו אותי במסדרון,התחלתי לבכות,

והרופא אמר לי :"אינך חייבת לעשות זאת", 

תשובתי היחידה היתה :"כן אני חייבת ".

זאת היתה ההחלטה שהכי הצטערתי עליה מעולם.

ביום הזה,כל-כך מזמן,נוצר חור בתוכי שלעולם לא יתמלא.

 

כולם אמרו שזה היה רק קריש דם,חתיכת קרום של עוד,

אבל אני ידעתי שזה היה תינוק הגדל בתוכי,

ואני רציתי נואשות את התינוק שלי.

למה אנו נותנים ללחץ מאחרים,

 להוביל אותנו לעשות מעשים שיגרמו לנו לצלקות לנצח??

 

קברתי את זה בתוכי עמוק,

כך שלא דיברתי על כך כמעט 25 שנה.

שעת הקוקטייל נעשתה לריטואל קבוע ,

מצאתי שאלכוהול גורם לי לחוסר תחושה.

חלמתי שאני הולכת בתוך חדר או ארון ומוצאת את תינוקי,

ולא זוכרת האם האכלתי או החלפתי לתינוק.

 

זה היה קשה כאשר נכדיי נולדו,

חשיבה על התינוק שלא נולד הכאיב לי מאוד.

הכל היה קבור עמוק,

וחוץ מזה שהייתי עסוקה – כעין רעיה,אמא,סבתא,עובדת,וחברה.

 

מדוע זכויות האישה "בוחרות",להיאבק בעד הפלות,

ופוגעות בכל-כך הרבה לזמן ארוך כל –כך.

לפני מס' שנים ראיתי מודעה בעיתון המקומי

 והלכתי לביקור מתוכנן לנשים הרות,עבור מרכז להריון.

בפעם הראשונה , מצאתי בלידת הנשים בהריון תיקווה.

מצאתי דרך להתמודד עם ריגשותיי הקבורים.

תיכננתי שיעור לריפוי מהפלות,בשיעורי התנ"ך – מצאתי את אלוהים הסולח.

וכן מצאתי חופש מהמועקה שהייתי בה ,ע"י פתיחת ליבי וחלוקת ניסיוני עם אחרות.

חלום נולד בתוכי, וחלום וזה היה לשים סוף לשואת ההפלות.

 

יחסיי עם אלוהים ,מושיעי,תוקן גם הוא.

וע"י החסד שלו, אני מסוגלת לדבר כעת.הפלות פוגעות בנשים.

וזה לא ישמר בסוד עוד!

 

 

דיאנה דונאודי,היא המנהיגה של אירגון מחאה/זעקה במדינת  ג'ורג'יה .

 ופעילה  באירגון מחאה המקשר בישראל. 

באביב 2006 , דיאנה הנהיגה קבוצה של 5 נשים ,

לגעת בליבן של נשים כואבות מהפלות בישראל,

במדינה בה הפלות הן מאוד שכיחות.

היא ביקרה גם בצרפת ואיטליה על מנת להגיע לנשים כאובות מהפלות.

היא גרה ,עם בעלה,דונלד, במחוז רוראל ג'קסון ,ג'ורג'יה.

לדון ודיאנה 8 ילדים משלהם,ו-14 נכדים.

דיאנה הנהיגה קבוצת לימודי תנ"ך לנשים שעברו הפלות,

והיתה שייכת להנהלה המקומית של המרכז להריון. 

 

 

 

"למזלך ,כיום, יש לך בחירה!"

"למזלך ,כיום, יש לך בחירה!"

מילים אלו מגיעות מאחות ,העומדת כמתבוננת בחדר הבדיקות.

כיצד יכולתי לדעת את ההשפעה שתהיה להם על חיי?

רק גיליתי ,בגיל39 ,שאני בהריון.

היו לי 2 בנות כמעט בוגרות,ועסק חדש ומשגשג,שדרש את זמני,

אך גם הביא לי הכרה ויוקרה.

מה אעשה עם תינוק בן יומו?

אז,נאחזתי במילותיה,ואחרי ששוחחתי,או בעצם שיכנעתי את בעלי,קבעתי פגישה.

קניתי,את הדרך הקצרה שלהם החוצה.

הייעוץ שקיבלתי היה : " האם בעלך יודע והאם חתמת על המסמכים?"

ליבשי חלוק,תמצאי אחד במסדרון.

אני מודה לאלוהים שהוא מחק את זיכרון ההפלה עצמה,אין לי זיכרון מזה,

אך,ברגע ששמעתי את גופו חסר האונים של תינוקי נתקל בפח הזבל. ידעתי !!

השטן הוציא את כף המאזניים מעיניי,ואמר " תפסתי אותך !"

הרגע הרגתי מעצמי ובשרי ,חיים תמימים.

נתקפתי פאניקה!!

האחות אמרה לי בקשיחות : " תירגעי בעוד מס' ימים הכל יחזור להיות נורמאלי " .

מזל? נורמאלי?

אף אחד לא הזהיר אותי מההשלכות של הפלה.

זה היה הליך פשוט של הוצאת  "ריקמה" ,אז ,למה הכאב,הרגשת הריקנות?

התעוררתי לילה אחר לילה לשמע צעקות!

הצעקות היו שלי!

אני יודעת שילדותיי שמעו אותן מחדרן,רק כדי לכסות את אוזניהן בשמיכה.

רציתי לדבר עם ראש הקהילה שלי,אך מה הוא יחשוב עליי??

הנה אני יושבת במקהלה כל שבוע,אך הרגתי את תינוקי.

שקלתי לדבר עם חברתי הטובה,אך היא היתה נוצריה.

האם היא תיזדעזע ותיברח??

אם הייתי מדברת עם אחרים,לא נוצריים,הם בוודאי היו אומרים לי ,להתגבר על זה!

זה נעשה כל הזמן…

נראה היה שאין אף אחד לשתף אותו,כך ששמרתי את זה בפנים.

סיוטי הלילה נמשכו, הדיכאון החמיר,ומצאתי את עצמי מנותקת מהכל ומכולם.

התפללתי לסיכוי נוסף,לעוד תינוק,

ובשנה שלאחר מכן,אלוהים העניק לנו בן יפייפה ובריא.

הייתי בטוחה שהאשמה היתה מאחוריי.

אלוהים נתן לי הזדמנות שניה.

הצעקות פסקו,אך הסיוטים של בחירתי היו רחוקים מלהיעלם.

עזבתי את החדר כאשר הדיבור היה על הפלות,מפוחדת שזה יראה על פניי.

גיליתי שקהילתי היתה "טובה מדי",אז עזבתי אותה.

קהילות,היו לאנשים שהיו טובים.

ההפלה רדפה אחריי במשך 16 שנה ,וגרמה לי לנתק,בידוד,

בחירות רעות,גירושין איומים ונוראיים,בושה איומה,ובדידות נוראית,

והדיכאון החמיר כל-כך,שהתעלמתי מקיומו.

בסוף,כאשר ילדי הגיע לגיל 16,אלוהים בחסדו הרב,הביא אותי לקצה…

כשאשמתי החלה להתגלות בעבודה,יום אחד,טענתי שאני חולה והלכתי הביתה.

אין מילים לתאר את החור העמוק והשחור שמצאתי את עצמי בו,

אין ביטוי שיתאר את חוסר האונים שלי,

אלוהים שם זאת בליבי כדי שאלך היישר לרופאי.

הוא הריץ אותי לחדר בדיקות,ושם צעדתי את הצעד הראשון ע"י "דיבור/לספר מה קרה לי,

הרופא נתן לי מינון גבוה של פרוזאק,והפנה אותי לייעוץ.

היועץ ראה אותי מייד,ואח"כ כמעט מידי יום במשך 3 וחצי חודשים.

זה לקח כל שביב של כוח שיכולתי למצוא,כדי לספר את סודי המכוער לראש הקהילה החדש שלי.

מדי יום חייתי מחדש את הכאב של "הבחירה של מזלי", ו "תיקון מהיר" ,שבחרתי לפני שנים.

במשך ה- 3 וחצי חודשים שבהם גיליתי מחדש את החסד והרחמים של אלוהים אליי,

אני,שהרגתי את בשרי שלי!

הרים של אשמה הוסרו,

וטונות של בושה נילקחו ממני.

כבר לא הייתי לבד,אלוהים – הבין!

החטא שלי נקבר עמוק בים,של סליחתו של אלוהים,שלא יעמוד לנגדי עוד.

נסלח לי,בפעם הראשונה שחזרתי בתשובה,

אך במשך שנים נקניתי בשקר בבור הגיהנום שעשיתי את הלא יסולח.

זה היה רק אחרי סליחתו של אלוהים שהבטחתי לעזור לנשים אחרות במאבקן,

ושלא אהיה יותר בשתיקתי.

 

 

 

בלי פאניקה!

איך תספרי להורים שלך שאת בהיריון?

ברור שלא קל לך לספר להורים שלך שאת בהיריון. את חוששת מהתגובה שלהם, וזה טבעי, אבל כולנו נוטים לחשוב שהגרוע ביותר עוד לפנינו:

 "איך יכולת לעשות זאת?"

"מיד אני קובעת תור להפלה!"

"אני הולך להרוג את הבחור הזה!"

"איפה טעינו?"

"מתאים לך, למה לא יצאת כמו אחותך?"

העובדה שאת בהיריון ודאי תפגע בהורים שלך, אבל אל תדאגי להם, הם יסתדרו. ההורים שלך ודאי אוהבים אותך וירצו לעמוד לצדך בזמן משבר, גם אם זה לא תמיד נראה כך.

כל משפחה מתמודדת בדרכה שלה. אם ההורים שלך מתקשים להביע אהבה, בקשי תמיכה רגשית מבני משפחה אחרים או מידידים.

אבל בהחלט ייתכן שהיריון לא רצוי זה יקרב בין בני המשפחה.

לעיתים קרובות דווקא במצבים האלה בני המשפחה מתקרבים זה לזה ויחד מחזקים אותה ותומכים בה. אנחנו מקווים שכך יהיה גם במקרה שלך! שגם את תוכלי ליהנות מיחס דואג ואוהב מצד הורייך ולהיווכח שהם רוצים להציע לך עזרה, תמיכה ואהבה.

אל תדחי את זה לאחר כך!

ספרי להורים על מצבך מוקדם ככל האפשר, כמובן בתנאי שאינך נתונה לאיום פיזי מצידם. במוקדם ובמאוחר הם ידעו - ואולי הם כבר חושדים - ומוטב שישמעו את החדשות ממך ולא מאחרים.

תכנני את העיתוי המתאים

את מכירה את ההורים שלך, את הדרך שבה הם מתמודדים עם בעיות, ואת בוודאי יודעת מה יהיה העיתוי "הנכון" לדבר איתם. אולי כדאי לך לחכות לשעה שהם רגועים ונינוחים כדי שתוכלי לדבר איתם. תשתדלי לא להיות בקרבתם כשהם יקבלו את הידיעה. קשה לחשוב במצבים של עצבנות. לכן, הגיע הזמן שתחשבי איך ומתי והעלות את הנושא.

מה אם הם ירצו שאעשה הפלה?

קודם כל, נסי להבין מה הם מרגישים. כך תוכלי להתחשב גם בהם. הנה כמה דוגמאות:

"היו לנו תקוות גדולות מאוד לגבי ההשכלה שלך... ומה עכשיו?"

"את צעירה מדי! את לא מספיק אחראית לגדל ילד. למה לא השתמשת באמצעי מניעה?"

"מה יחשבו השכנים?... והידידים?... והמשפחה?"

"אני צעירה מדי בשביל להיות סבתא!"

"אני כבר רואה איך אני מגדלת את הילד בעצמי!"

"זה מאוד יקשה עלייך עכשיו!"

את צריכה לחשוב על תוכנית מעשית ואחראית. ההורים שלך צריכים להבין שכבר לקחת את הכל בחשבון.

חשבי על העתיד שלך. ייתכן שקיימות אפשרויות רבות שבכלל לא עולות בדעתך. היועצים במרכזים שרשומים מטה יוכלו לעזור לך לבחון את האפשרויות השונות.

איך לספר להם?

אם את פוחדת לעמוד מול הורייך ולספר להם באופן אישי, חשבי על דרכים אחרות:

מכתב או כרטיס ברכה - את יכולה למסור להם את המכתב או כרטיס הברכה באופן אישי, לשלוח בדואר או להניח בחדרם.

אחר כך בקשי לשוחח איתם. השאירי להם מספיק זמן לעבד את המצב ולשקול אותו. 

שיחת טלפון - אולי קל לך יותר להתבטא בטלפון. אולי מוטב שתשוחחי עם הורה אחד בכל פעם.  

מה לומר?

חשוב שיחד עם הצער על הכאב שאת גורמת להם תביעי כלפיהם אהבה. את יכולה לומר משהו פשוט וישיר, כמו:

"אמא יקרה, אני אוהבת אותך, אבל הפעם ממש פישלתי. צר לי לומר לך את זה, אבל אני בהיריון."

מרגע זה את צריכה לחשוב על עצמך, על הורייך ועל החיים הרכים שמתפתחים בתוכך. עכשיו זה הזמן להיות חזקה, לפעול בתבונה, ולעשות את הדבר הנכון.

אנחנו כאן כדי לעזור לך.

אנחנו נספק לך תשובות לשאלות שלך:

מהן כל האפשרויות העומדות לרשותי?

אילו סוגים של הפלה מלאכותית קיימים?

מהם הסיכונים הכרוכים בהפלה מלאכותית?

אני סובלת (פיזית או רגשית) בגלל הפלה מלאכותית שעשיתי בעבר - מה אני יכולה לעשות?

איך אספר להורים שלי?

מה עם האבא של התינוק שלי?

מאיפה אשיג מזון וציוד לתינוק (פורמולה, טיטולים, מיטה, עגלה, סל-קל ובגדים)?

איך אשיג עבודה?

האם אני יכולה לסיים את הלימודים?

מה אם אני צריכה מקום לגור בו?

מרכזי "לילך" מעניקים שירותי ייעוץ אישי וחסוי.

מענה טלפוני 24 שעות ביממה לנערות בהיריון בלתי רצוי.

 

סימן לחיים - סיפור אישי

אני רוצה לספר לך על המקרה ששינה את ההחלטה שלי לגבי היריון לא מתוכנן: 

כשנכנסתי להיריון מהחבר שלי, איתו יצאתי שנתיים, לא ידעתי מה לעשות. הדבר הראשון שממנו חששתי היה שאימא שלי תדע. לא רציתי לאכזב אותה. שבוע אחרי שגיליתי שאני בהיריון קבעתי תור להפלה. לא בחרתי בזה בלב שלם, אלא בגלל שפחדתי שלא אוכל להתמודד עם האחריות, ובגלל גילי הצעיר (21).

ערב לפני ההפלה לחץ עלי החבר לספר לאימי, וכך עשיתי. סיפרתי לה בבכי. אימא שלי הייתה מזועזעת ולא ידעה איך לקבל זאת. אבל אחרי כמה שניות היא אמרה לי: "חכי רגע, יש לי משהו שקיבלתי ואני רוצה להראות לך - אני פשוט לא מאמינה שהנה, עכשיו, זה אקטואלי!"

היא הביאה לי "פלייר" שנתנו לה לפני יומיים. הסתכלתי בעלון, שבו מסופר סיפור על תינוק שהומת בהפלה, ופשוט הזדעזעתי, אבל נבהלתי עוד יותר מצירוף המקרים. האמנתי שזהו סימן אזהרה עבורי בגלל החלטתי, וגם אות בשבילי, שמראה לי שאימי בסופו של דבר תתמוך ותעזור. החלטתי להתחתן עם החבר שלי, האבא של העובר, ולהביא לעולם את הילד הנפלא הזה, שאני מגדלת עכשיו. כשאני מסתכלת עליו אני כועסת שלרגע חשבתי לוותר על הדבר הנפלא הזה. 

מהו המסר שאותו אני רוצה להעביר לך? גם אם לא יינתן לך סימן שלא לבצע הפלה (ואולי הסימן הזה דווקא נמצא כרגע בידייך), וגם אם הכל נראה לך שחור באותו הרגע - אל תתייאשי ואל תיסחפי, בגלל הלחץ, להחלטות שאי אפשר לשנות אחר כך. חשוב שתדעי שאפשר בהחלט להתמודד עם הדברים. אפילו אם את לבד, אפשר לקבל עזרה בהרבה מקומות.

אל תוותרי על החיים האלה - אני לא ויתרתי, וחייו של הילד שלי שינו את חיי מקצה לקצה. נכון, יהיה לפעמים קשה - גם לי היה קשה - אבל ההנאה והאהבה גברו על הכל.

אל תבחרי להרוג חיים כי בסופו של דבר משהו מת גם אצלך - ועם המוות הזה תצטרכי לחיות כל החיים!

_______________________________________________________________________________________

 אולי גם את שואלת את אותן השאלות ומחכה לסימן, ייתכן והוא עכשיו בידיך.

במרכזי לילך היועצות המנוסות שלנו מכירות את הדילמה שלה נקלעת, רבות מהן עמדו בפני אותה ההחלטה. אנא פני אליהן לייעוץ פרטי וסימפטי. יש להן מענה לשאלותייך ואוזן קשבת לדאגותייך. במקרה הצורך יש גם עזרה מעשית ותמיכה רגשית בתקופת ההיריון. סודיות מובטחת.

היינו זוג צעיר ורצינו מאוד ילדים.

אחרי שנה של ציפייה ואכזבה גיליתי סוף סוף שאני בהריון! החודשים הראשונים עברו עלינו באופוריה, עד שיום אחד קיבלנו טלפון מבית החולים. תוצאות בדיקת החלבון העוברי הגיעו. הוזמנו לשיחה עם הרופא. התברר שתוצאות הבדיקה הראו בעיה בחלבון העוברי והיה חשד שלתינוק יש "טרזומניה 18". לאחר שהסביר את חומרת המחלה שאל אותי הרופא: "מה את מעדיפה? לבצע הפלה בשבוע ה-23 או ללדת ולקחת סיכון שהתינוק ימות תוך חודשיים?"  

קשה לתאר איך הרגשתי באותו רגע!

הציעו לנו עוד שתי בדיקות: בדיקת  מי-שפיר (שעלולה לגרום להפלה של התינוק) או סקירת מערכות. קבענו תור לסקירה, ושלושת ימי ההמתנה לבדיקה עברו עלינו בדאגות וחוסר שינה.

תוצאות הבדיקה הראו שהתינוק בריא לחלוטין!

בבוא הזמן נולדה לנו בת יפהפייה ובריאה. נתנו לה שם שביטא את כל מה שהיה בליבנו – קראנו לה ליאל. היא מתנתנו המיוחדת מאלוהים.

מה אומר לכן, נשים יקרות? אל תקשיבו לכל דבר שאומרים לכן הרופאים, ואל תמהרו להחליט החלטות קשות שייתכן ולא תוכלו לסלוח לעצמכן על תוצאותיהן. ידוע שקורות טעויות רבות וכבר הומתו ילדים רבים שהיו בריאים לחלוטין בגלל ההפחדות של הרופאים.

אלוהים הוא האב של בניי

לפני חמש שנים גיליתי לחרדתי שאין לי מושג מי הוא אביו של בני. במקום שיהיה אירוע משמח ומיוחל, הריוני המתפתח זעזע את עולמי. לא רק שלא הייתי נשואה, גם את שלושת ילדיי האחרים בקושי יכולתי לפרנס. איך הגעתי למצב שכזה?

שורשי הבעיות שלי התפתחו בגיל צעיר. נולדתי בישראל בשנות השישים, בת זקונים להוריי. לידתי לוותה בשמחה רבה ושלושת אחיותיי ואחי, המבוגרים ממני בשנים רבות, עזרו בגידולי. אך כבר בגיל צעיר חל מפנה קשה בחיי. במשך שנים הייתי קורבן להתעללות מינית קשה מנשוא ששינתה את הדימוי העצמי שלי. זה לא מפליא שרציתי להתחתן מוקדם ולברוח מהבית ומכל מה שקרה בו. בגיל 20 התחתנתי עם בחור בוגר ממני ב-11 שנים. עברנו לביתנו ונולדו לנו 3 בנים יפים ומקסימים. אך לאחר 12 שנים, נישואינו עלו על שרטון ומצאתי את עצמי לבד, אם גרושה עם שלושה ילדים קטנים, בלי פרנסה וללא כל קשר עם בעלי לשעבר.

בנקודה קריטית זו בחיי פגשתי משפחה שסיפרה לי על ישוע. לבי הכואב התרכך וקיבלתי את ישוע כמושיעי. הצטרפתי לקהילה יראת אלוהים במרכז הארץ שלימדה אותי את עקרונות האמונה המשיחית. בכל שבוע שמעתי על אהבתו של ישוע, ורציתי לעשות את הטוב בעיניו. אבל המציאות הייתה שונה בהרבה. למרות שהתמדתי להשתתף בפגישות השבועיות של הקהילה, ביתר ימי השבוע עשיתי את הטוב בעיניי. בדיוק כפי שפאולוס מתאר את מאבקו עם האדם הישן, כך גם אני הייתי חצויה. רציתי לעשות את הטוב, אך עשיתי רק את הרע. הידרדרתי מהר מאוד לחיים של ניאוף וחטאים רבים שלא אפרט כאן פן אתן כבוד לחטא. אך בכל התקופה הזו המשכתי ללכת למפגשי הקהילה ולהעמיד פנים שהכל יפה ונקי מבפנים.

ואז, באותו יום גורלי לפני חמש שנים, חרב עליי עולמי הבנוי בקפידה. לפתע עמדתי פנים מול פנים עם תוצאות מעשיי וגיליתי שבאמת מחשבות ומעשי הבשר מוות הן. הייתי אבודה. איך אסביר זאת לילדיי, למשפחתי, לקהילה?

בייאוש ופחד סיפרתי על הריוני למשפחתי. עצת אחיותיי הייתה מיידית ונחרצת – "לכי לעשות הפלה! איזו בושה, הריון מחוץ לנישואים. מה גם שאת בקושי יכולה לפרנס את ילדייך!" רציתי מאוד לעשות כעצתן, מצד שני מצפוני ייסר אותי. בהשפעת משפחתי הלכתי לעובדת הסוציאלית. היא והרופאה שיבחו אותי שלקחתי אחריות על מעשיי ושאני נוהגת בהיגיון. העובדת הסוציאלית הוסיפה אותי ללא היסוס לרשימת ההפלות, ובמהירות רבה נקבע התאריך. שילמתי סכום של כמה מאות שקלים לקראת הניתוח וחזרתי הביתה עם כיס קל ולב כבד מנשוא.

למחרת הזדמן לי להיפגש עם זוג מאמינים שהיו חבריי הנאמנים ולא התרחקו ממני למרות כל חטאיי. סיפרתי להם על הריוני ועל ההפלה הקרבה והם הגיבו באהבה גדולה. למרות שהזדעזעו, הם בכו איתי בכאב כה רב – כאילו הם עצמם חטאו ולא אני. בשעות שלאחר מכן דיברנו רבות על אהבת ישוע המכפרת לחוטאים – אף ששונא הוא את החטא. קראנו בכתובים ודיברנו על מותו על הצלב וחמלתו כלפי ולתינוק שבתוכי. תוך כדי תפילתנו הבנתי עד כמה אלוהים אוהב את ילדי, ורחמיי נכמרו לילד המתפתח בתוכי. איך אוכל להמית אותו כשחייו נתונים כבר בידי אלוהים, שתכנן אותם עוד לפני שחטאתי ונכנסתי להריון?

מעודדת, ומלאת אמונה חדשה באהבתו של ישוע כלפי, חזרתי עוד באותו הערב לבני משפחתי וסיפרתי לאחיותיי שאני לא רוצה להוסיף חטא על פשע ושאינני מתכוונת לבצע הפלה. הן הגיבו בהלם ובהיסטריה. שתיים מאחיותיי הגיעו אליי הביתה כדי לנסות לשכנע אותי לעשות כעצתן. כאשר, בחסד אלוהים, הודעתי להן שאני נחושה בדעתי ולא אשנה את החלטתי, הן החלו לצעוק ולקלל. את הצעקות הזועמות שלהן אפשר היה בקלות לשמוע בחדר המדרגות. מעולם לא דמיינתי לעצמי שאחיותיי מסוגלות להגיב כך! הן קיללו אותי, את ילדיי, ואת "הזבל" הגדל בתוכי. הן ניסו לשכנע אותי שזה סתם "גוש של תאים" ואיך אני לא מתביישת אפילו לחשוב על להוליד את "זה"? כששמעתי את זלזולן בתינוק הגדל בתוכי, משהו התפוצץ בתוכי וקמתי להגן על ילדי. בצעקה נוראית שאני זוכרת עד היום צעקתי "אני מתביישת במעשיי – אבל התינוק הזה לא אשם. אל תעיזו לקלל את ילדיי"... ובכוחות שאינני מבינה עד היום מניין הם נשאבו, דחפתי אותן החוצה  ונעלתי את דלתי מאחוריהן.

רועדת ממתח וכאב, הסתובבתי וראיתי את בניי המזועזעים. התביישתי מאוד שבגלל חטאיי הם שמעו דברים שכאלה! אבל, להפתעתי, בניי חיבקו ונישקו אותי ואמרו "אימא, אנחנו שמחים שאת לא רוצה לעשות הפלה כי אנחנו כבר אוהבים את התינוק הזה!" לאחר דקות ארוכות של חיבוקים ובכי, הבטחנו לתמוך זה בזה. הסכמנו בינינו שנעשה הכל כדי להגן על התינוק הגדל בבטני.

חזרתי לחדרי והתפללתי בל מלא תודה ויראה לאלוהים. הוא נתן לי ילדים טובים שמאמינים בו לא רק במילים אלא גם במעשים. איזה עידוד היה זה עבורי!

כמה ימים לאחר מכן קישרו אותי חבריי הנאמנים עם יועצת של "לילך" – משרדי התמיכה של עמותת "בעד חיים". היועצת ליוותה אותי בנאמנות רבה במשך כל ההריון, על העליות והמורדות הרבים שבו. משפחתי המשיכה להכביד עליי והמצב היה מתוח ומאוד קשה עבורי. מה גם שמפאת הבושה הפסקתי ללכת לאסיפות הקהילה למרות שרועה הקהילה לא דרש זאת. להיפך, הוא ומאמינים אחרים אמנם הוכיחו אותי על חטאיי בתוכחה אמיתית וקשה המבוססת על הכתובים, אבל קיבלתי מהם גם הרבה אהבה. חזרתי בתשובה בכנות רבה, וקיבלתי סליחה על חטאיי השחורים משחור.

היום, חמש שנים לאחר יום גורלי זה, אני מסתכלת סביבי ורואה את גאולת ה'. בני הקטן בן ארבע, ואחיו הגדולים אוהבים ומסורים לו מאוד. ילד זה הביא כל כך הרבה ברכה לחיינו. ילד שניצל מהפלה! ישוע השתמש בו כדי להציל אותי מדרכי החטא. ומאז הוא עוזר לי להפנות גב לחטא וללכת בדרך הצרה המובילה לישוע, גואלי ומושיעי. אני הולכת באור כבר חמש שנים, כששיר חדש בלבי!

שם המחברת שמור במערכת

היופי והקושי שבשוני

היה לי חבר שמאוד אהבתי, ובלי שתכננו נכנסתי להריון! נבהלנו מאוד, הוא רצה עוד טיול בעולם, והציע לי לעשות הפלה. . . אני התנגדתי. לבסוף החלטנו להתחתן.

כמה חודשים אחרי החתונה, נולדה לנו בת חמודה ובריאה. בגיל שלושה חודשים בתנו התחילה לקבל התקפי אפילפסיה. בילינו בבתי חולים, ביקרנו אצל רופאים, ובסוף גילו פגיעה במוח. לא היה לנו מושג לאן זה יוביל אותנו.

בעלי לקח את מה שקרה מאוד קשה, ואני הכחשתי את העובדה שיש לי בת חולה. יום אחד זעקתי לאלוהים ואמרתי לו: אם אתה רוצה לרפא את בתי אתה יכול, ואם לא, תן לי כוח לעמוד בקושי!

השנים חלפו ולמדנו ליהנות מהצעדים הקטנטנים של בתינו, שהתקדמה באיטיות, ולעמוד בלחצים עצומים.

היום בתי בת 16 וסובלת מפיגור בינוני-קשה ומאפילפסיה בלתי נשלטת. יש תמיד חוויות חדשות, החיים בלתי- צפויים, לעתים מצחיקים לעתים עצובים.

בתי מאוד אוהבת חיות, שעונים ומוזיקה. היא יודעת לאהוב ללא תנאי, יש לה לב רחב וטוב במיוחד ומלא רחמים, היא משתתפת בסבלם של אחרים, סלחנית ורגישה מאוד, ויש לה חושים מחודדים. היא יודעת ליהנות מהרגע, מהדברים הקטנים ומחיי השגרה. האהבה שלה טהורה ותמימה, זה אומר שהיא מקבלת את השני ללא ביקורת, כי היא לא רואה את החיצוניות של האדם, רק את הפנימיות. היא לא מכירה את מושג התחרות.

כיום היא באה לתת לי חיבוק לבבי ומביאה לי פרחים ומנחמת אותי כשאני עצובה. אנו זקוקים לילדים עם פיגור שכלי בעולמנו כי איבדנו הרבה מהתכונות הטובות והיפות שיש בהם.

לדעתי, חבל שמבצעים הפלות בעוברים בעלי פגם כי ילדים אלו תורמים לחברה את היופי הפנימי שבאדם, והחיים והמוות הם בידי שמיים.